שאלת המחקר שהנחתה אותי בעבודתי היא 'האם צילום מודל אופנה כמייצגים את אידאל

היופי השתנה לאורך השנים?' במהלך החקר אוששה השערתי ונמצא כי צילומי מודלים של

אופנה השפיעו על עיצוב אידיאל היופי בחברה. 

ראשית, נאלצתי לשאול מה הופך את ה'יפה' ליפה? וזה הוביל אותי לשלושה קריטריונים- יחס טוב בין אברי הגוף שיוצר חזה רחב, מותניים צרים ואגן רחב , סימטריה בפנים וגיל. לאחר מכן הצגתי את אידיאל היופי משנות החמישים ועד היום ומצאתי שאז להיות אישה מלאה נחשב לסקסי ומושך אך לאורך השנים תופעת הרזון המוקצן שהונהגה על ידי צלמי האופנה השתלטה על אידיאל היופי , זהו תוצר של אינטרסים כלכליים מצד בתי האופנה וחברות הקוסמטיקה על מנת לגרום לנשים שמשתוקקות להיראות כמו דוגמניות המותג לרכוש את המוצרים שהם מפרסמים. עם זאת, גיליתי שמודל היופי לא מושפע רק מצילומי האופנה אלא גם מההיסטוריה של אותה תקופה, בשנות החמישים הנשים השאירו את בגדי העבודה שלהם בצד והרגישו את הצורך להיות נשיות למען בעליהם שחזרו ממלחמת העולם השנייה ולכן האופנה של אותה תקופה התרכזה בלהדגיש את הגוף, בשנות השישים זכויות נשים והמהפכה המינית לצד עוד שינויים העניקו את הביטחון לנשים להשתחרר מההגדרה של הגבר איך עליה להראות ולכן ,בניגוד לעשור הקודם, האופנה התרכזה בלהסתיר מותניים וחזה ולהדגיש את הנעריות, בשנות השבעים הנשים המשיכו את מרידתן כאובייקט מיני ודרשו שיתייחסו אליהן כשוות לגברים ולכן האופנה באותה תקופה התרכזה ברוח החופשיות של האישה העצמאית והטבעית וכך החל טרנד ילדי הפרחים, המשבר הכלכלי בשנות השמונים חיזק את עצמאותם הכלכלית של נשים ומעמדן בשוק העבודה ולכן האופנה התרכזה במראה ספורטיבי שמפגין כוח והצלחה, בעקבות טרנד הגראנג' בשנות התשעים תופעת הרזון הגיעה לשיאה והמראה המוזנח כבש את עולם האופנה, המאה ה21 מתחלקת לשני מודלי יופי, אחד ממשיך את אידיאל הרזון הקיצון שהחמיר כאשר עידן הדוגמניות של ויקטוריה סיקרט נכנס והשני מעודד בנות להיות מלאות אך רק ב'מקומות הנכונים' על מנת לקבל את גזרת שעון החול שהושפע מהתפתחות הפוטושופ.         

שנית, בחלק של ניתוח צילומים בחרתי דווקא צלמות שהולכות נגד אידיאל היופי השולט. סינדי שרמן יוצרת סדרות של צילומים שחוקרים סטריאוטיפים של נשים בתקשורת וכיצד הם משפיעים על תדמית האישה בעיני עצמה ובעיני הגבר, ביצירות שאני ניתחתי גיליתי שהיא שמה דגש על יחסי דמות רקע שכן הרקע בדרך כלל תופס את רוב התמונה ועל המבט הריקני בפניה על מנת להעביר לצופה את הסטריאוטיפ אותו היא צילמה.לעומת שרמן, מיכאלה נורוק לא מצלמת בסטודיו או מביימת את עצמה אלא מסתובבת בעולם ומצלמת נשים שפגשה בדרך כדי להראות שיופי נשי משתנה ממקום למקום ואינו תלוי בגורמים חיצוניים כמו איפור או כסף, ביצירותיה יש דגש על זווית צילום בגובה העיניים ועומק שדה רדוד כדי למנוע הסחות מהפרצוף ובאטלס היופי שלה יש נשים בכל הגילאים והגוונים. גם מקסים קרדול מצלמת נשים בכל הגדלים והצבעים ואת עבודותיה מגישה למגזין האופנה והיופי הנחשב ביותר,ווג. ביצירותיה היא שמה דגש על הדוגמניות שכן הן ממלאות את כל התמונה ובכל אחת הודגש יופייה המיוחד על מנת  להוכיח שאין אידיאל יופי אחד אלא כולן יפות בדרך שלהן.